נחשים ארסיים בישראל

איזה נחש הוא המסוכן ביותר בישראל?

במבט ראשון נדמה שהתשובה פשוטה: בודקים לאיזה נחש יש את הארס העוצמתי ביותר. אלא שהנתונים מספרים סיפור מורכב ומעניין יותר.

שרף עין־גדי ניצב בראש טבלת ה־LD50 המוצגת בהמשך, בעוד שהצפע המצוי נמצא במקום השלישי. למרות זאת, דווקא הצפע המצוי הוא האחראי למרבית ההכשות בישראל.

בישראל חיים תשעה מינים של נחשים ארסיים. כולם עלולים להיות מסוכנים לאדם, אך הסיכון בפועל אינו נקבע רק לפי עוצמת הארס. תפוצת הנחש, שכיחותו, קרבתו למקומות יישוב, כמות הארס שהוחדרה, מקום ההכשה, מצבו של הנפגע ומהירות קבלת הטיפול הרפואי – כולם משפיעים על חומרת האירוע.

רוב נחשי ישראל אינם ארסיים ואינם מסוכנים לאדם. גם הנחשים הארסיים אינם מחפשים עימות עם בני אדם. הכשה היא בדרך כלל תגובת הגנה לאחר הפתעה, דריכה או ניסיון לגעת בנחש, ללכוד אותו או לפגוע בו.

חשוב: אין לנסות לזהות נחש מקרוב, לגעת בו או ללכוד אותו. סימן יחיד כמו צורת הראש, האישון, הצבע או דגם הגוף אינו מספיק לזיהוי בטוח. במקרה של נחש בבית או בחצר יש לשמור מרחק ולהזמין לוכד נחשים מורשה.

מי הם תשעת הנחשים הארסיים בישראל?

רוב המינים הארסיים בישראל חיים באזורים מדבריים, ולעיתים תחום תפוצתם מצומצם מאוד. יוצא הדופן הבולט הוא הצפע המצוי, המאכלס חלקים נרחבים מהאזור הים־תיכוני וחי גם בסביבה חקלאית ובקרבת האדם.

אלה תשעת המינים, מן החרמון בצפון ועד חולות הנגב והערבה בדרום:

1. צפע מצוי

Daboia palaestinae

הגדול והנפוץ בנחשים הארסיים באזור הים־תיכוני בישראל. הצפע המצוי חי גם בקרבת יישובים ומשכנות אדם, ולכן הוא אחראי למרבית ההכשות בישראל.

לאורך גבו מופיע בדרך כלל פס עקלתון או דגם זיגזג כהה, אך קיימת שונות רבה בין פרטים ואין לזהותו על סמך הדגם בלבד.

בשנת 2018 הוכרז הצפע המצוי כנחש הלאומי של ישראל.

2. צפע החרמון

Montivipera bornmuelleri

מין בעל תחום תפוצה מצומצם מאוד בישראל, המוגבל לאזור החרמון. הוא מותאם לתנאי האקלים ההרריים ולתקופת פעילות קצרה יחסית.

בשל תחום התפוצה המצומצם והריחוק היחסי ממקומות יישוב, מספר המפגשים וההכשות המיוחסים לו קטן.

3. אפעה מגוון

Echis coloratus

נחש מדברי וסלעי המצוי לאורך מזרח ישראל – מאזור הגלבוע ובקעת הירדן, דרך מדבר יהודה ובקעת ים המלח ועד הנגב והערבה.

צבעו משתנה בהתאם לבית הגידול ועשוי להיות אפור, חום, ורדרד, כתום או צהבהב. בעת איום הוא עשוי לחכך את קשקשי צדי הגוף ולהפיק קול אזהרה אופייני.

4. שפיפון הנגב

Pseudocerastes fieldi

נחש מדברי המצוי בעיקר בנגב. מעל עיניו קשקשים בולטים דמויי קרניים, אך אין להסתמך על מאפיין זה בלבד לצורך זיהוי.

השפיפון פעיל בעיקר בלילה ומסתמך במידה רבה על הסוואתו.

5. עכן גדול

Cerastes gasperettii

נחש חולות מדברי המצוי בעיקר בערבה ובדרום הנגב. הוא מותאם היטב לתנועה על פני החול ולהתחפרות בתוכו.

כאשר הוא מחופר, לעיתים רק העיניים וחלק קטן מהראש נשארים גלויים מעל פני השטח. אין להתקרב או לנסות לאתר נחש מחופר בחול.

6. עכן חרטומים

Cerastes cerastes

מין מדברי בעל זוג קשקשים בולטים מעל העיניים, המזכירים קרניים. בישראל הוא מוכר בעיקר מאזורי חולות בנגב המערבי.

בדומה לעכנים האחרים, גם הוא נע בתנועה צדית אופיינית ומסוגל להתחפר בחול במהירות.

7. עכן קטן

Cerastes vipera

הקטן מבין מיני העכנים בישראל. הוא חי בחולות מערב הנגב ומוסווה היטב בגוני החול.

גודלו הקטן אינו מעיד על היעדר סכנה. מדובר בנחש ארסי שאין לגעת בו או לנסות ללכוד אותו.

8. פתן שחור

Walterinnesia aegyptia

נחש ארסי שחור המצוי בנגב, בערבה, במדבר יהודה, בבקעת ים המלח ובחלקים מעמק הירדן.

זהו הנציג היחיד בישראל של משפחת הפתניים, שאליה משתייכים בעולם גם הקוברות והממבות. בניגוד לצפעיים, שיני הארס שלו קצרות, קבועות וממוקמות בקדמת הלסת העליונה.

אין לבלבל אותו עם זעמן שחור. צבע שחור לבדו אינו מאפשר לזהות את המין.

9. שרף עין־גדי

Atractaspis engaddensis

נחש שחור, תת־קרקעי ופעיל בעיקר בלילה, שנקרא בעבר צפעון שחור. בישראל הוא מצוי באזורים מדבריים ובבקעות המזרח.

לשרף עין־גדי מבנה שיני ארס ייחודי המאפשר לו להבליט שן אחת הצדה ולהכיש בתנועת ראש צדית. לכן אסור לאחוז בו – גם לא מאחורי הראש.

למידע מורחב, לתמונות ולתחומי התפוצה של המינים ניתן להיעזר במגדיר זוחלי ישראל. המגדיר מיועד לזיהוי ראשוני מרחוק ואינו תחליף לזיהוי מקצועי.

טבלת LD50: למי הארס העוצמתי ביותר?

כדי להשוות באופן כללי בין עוצמת הארס של המינים נעשה שימוש במדד מעבדתי בשם LD50.

המדד בוחן איזו כמות ארס נדרשת כדי לגרום לתמותה של מחצית מאוכלוסיית חיות הניסוי (בדרך כלל עכברי מעבדה) בתנאים מסוימים. ככל שהערך נמוך יותר, נדרשת כמות קטנה יותר של ארס – ולכן עוצמתו גבוהה יותר בתנאי אותו ניסוי.

לפי נתוני LD50 ששימשו בגרסה המקורית של מאמר זה, שרף עין־גדי נמצא בראש הטבלה, ואחריו שפיפון הנגב והצפע המצוי:

דירוג	מין	LD50
1	שרף עין־גדי	0.06
2	שפיפון הנגב	0.125
3	צפע מצוי	0.2
4	אפעה מגוון	0.25
5	עכן חרטומים	0.25
6	פתן שחור	0.4
7	עכן גדול	0.481
8	עכן קטן	0.5
9	צפע החרמון	0.605

ערך נמוך יותר מצביע על עוצמת ארס גבוהה יותר בתנאי הניסוי. 
מקור הנתונים: ערכי ה־LD50 נאספו בנפרד מעמודי המינים באתר DataReptiles ורוכזו לצורך השוואה בין תשעת מיני הנחשים הארסיים בישראל. ככל שערך ה־LD50 נמוך יותר, נדרשת כמות קטנה יותר של ארס בתנאי הבדיקה, ולכן עוצמת הארס גבוהה יותר.

הערכים מספקים מדד השוואתי חשוב לעוצמת הארס ומסייעים להבין את המסוכנות הכללית של המינים. עם זאת, תוצאות LD50 עשויות להשתנות בהתאם למין בעל החיים שנבדק, שיטת החדרת הארס, הרכב הארס, האוכלוסייה הגאוגרפית ותנאי המעבדה.

בחומרת הכשה אמיתית משפיעים גם כמות הארס שהוחדרה בפועל, עומק ומקום ההכשה, מספר ההכשות, משקל ומצב רפואי, הזמן שחלף עד הטיפול וזמינות טיפול רפואי מתאים.

המסקנה: טבלת LD50 מספקת תמונה כללית טובה של עוצמת הארס, אך אינה מספיקה לבדה כדי לקבוע איזה נחש הוא המסוכן ביותר לאדם בישראל. כל הכשה מנחש ארסי היא מצב חירום רפואי.

הטוויסט בנתונים: מדוע דווקא הצפע אחראי לרוב ההכשות?

הצפע המצוי אינו נמצא בראש טבלת ה־LD50, אך הוא הנחש המשמעותי ביותר מבחינת הסיכון לציבור בישראל.

הסיבה היא השילוב בין תפוצה רחבה, שכיחות גבוהה ונוכחות בקרבת האדם. הצפע חי בחבל הים־תיכוני, לרבות בשטחים חקלאיים, בגינות ובסביבת יישובים, ולכן הסיכוי למפגש עמו גבוה בהרבה מהסיכוי למפגש עם מינים מדבריים או מקומיים מאוד, כמו צפע החרמון.

מכאן ההבדל החשוב בין עוצמת הארס לבין הסיכון בפועל: נחש בעל ארס עוצמתי מאוד אך בעל תפוצה מוגבלת ומפגשים נדירים עם אדם עשוי לגרום לפחות הכשות ממין נפוץ החי בסמיכות אלינו.

לא רק ארסיים: ומה לגבי תשעת התת־ארסיים?

לצד תשעת הנחשים הארסיים חיים בישראל גם תשעה מינים המוגדרים תת־ארסיים.

לנחשים אלה שיני ארס אחוריות, והארס מסייע להם בעיקר בהכנעת הטרף. המינים התת־ארסיים בישראל אינם נחשבים מסוכנים לאדם ברמה של תשעת המינים הארסיים, אך אין לגעת בהם או לנסות ללכוד אותם.

ההבדלים בין המינים, מנגנון השיניים ורמת הסיכון יוצגו בהרחבה במאמר נפרד:

„נחשים תת־ארסיים בישראל – תשעת המינים, רמת הסיכון ואופן הזיהוי”.

מה עושים במקרה של הכשת נחש?

• מתרחקים מן הנחש ולא מנסים ללכוד או להרוג אותו.
• מחייגים מיד למד״א במספר 101 ופועלים לפי הנחיות המוקדן.
• משכיבים ומרגיעים את הנפגע ומצמצמים ככל האפשר את תנועתו.
• מסירים טבעות, שעון או פריטים לוחצים מהאיבר שנפגע.
• אין לחתוך או למצוץ את מקום ההכשה.
• אין להניח חוסם עורקים ואין לקרר את המקום.

להנחיות המלאות קראו את המדריך: הכשת נחש ארסי – מה עושים בפועל?

נחש בבית או בחצר – מה נכון לעשות?

שומרים מרחק, מרחיקים ילדים וחיות מחמד, ואם ניתן לעשות זאת בלי להתקרב – שומרים על קשר עין עם מיקומו של הנחש.

אין לנסות להזיז אותו, לחסום אותו בידיים או ללכוד אותו באופן עצמאי. יש להזמין לוכד נחשים בעל היתר בתוקף.

אם קיים ספק בזיהוי, מתייחסים לנחש כאל נחש שעלול להיות ארסי. אפשר להיעזר גם במדריך צפע או זעמן מטבעות – המדריך המבדיל, אך אין להתקרב לנחש לצורך בדיקת סימני זיהוי.

לנחשים יש תפקיד חשוב בטבע

נחשים הם חלק חיוני מהמערכת האקולוגית ומסייעים בוויסות אוכלוסיות של מכרסמים ובעלי חיים אחרים, הם מהווים מזון לשלל בעלי חיים אחרים. פחד אינו סיבה להרוג נחש: שמרו מרחק, הזעיקו איש מקצוע וזכרו – לא הורגים נחשים.