בעולם הזוחלים, הצבע הוא הרבה מעבר לקישוט. תאי העור של הזוחלים מאפשרים להם להציג צבעוניות עזה שהתפתחה לאורך מיליוני שנות אבולוציה. חלק מהזוחלים משנים את צבעם באופן מודע, בעוד שאחרים משתמשים בצבעים "פיזיקליים" המשתנים לפי זווית האור, ואפילו בצבעים פלורסנטיים נדירים.

הסוואה: כשהצבע הופך לבלתי נראה

רוב הזוחלים בעולם "לבושים" בצבעים שנראים לנו אולי משעממים או חד-גוניים, אבל בטבע מדובר בטקטיקה מצילת חיים. צבעי החום, הזית והאפור עוזרים להם להיטמע בסביבה בצורה מושלמת:

• זעמן זיתני: בצבעי ירוק-זית שנראים במבט חטף ממש כמו ענף/גבעול.

• תלום קשקשים מצוי: בגווני חום-אדמדם שמתמזגים עם האדמה או גזעי עצים.

• חרדון מצוי: אמן של שינוי גוון המשתלב היטב במסלעות שבהן הוא חי, על הספקטרום האפור-שחור.

שבירת צורה: אסטרטגיית ההסוואה המתקדמת

יש זוחלים שלקחו את ההסוואה צעד אחד קדימה בעזרת דוגמאות הנדסיות מורכבות. הצפע המצוי, למשל, מצויד בפס עקלתון חום המדמה "קו שבירה". במבט מלמעלה, הדוגמה הזו גורמת לצפע להיראות כמו ענף או גזע יבש, ערמת עלים, מה שמגן עליו מטורפים ועוזר לו לצוד מבלי להתגלות. גם עכן החרטומים, עם צבעי החול והנגיעות האפורות ופיקסלים תכולים שלו, נראה כמו קוצים יבשים בדיונה.

כמובן שאי אפשר לדבר על הסוואה בלי להזכיר את הזיקית – מלכת ההסוואה הבלתי מעורערת של הטבע.

צבעי אזהרה: "אל תתעסקו איתי"

בניגוד למחביאים, יש זוחלים שבוחרים במופע נועז ובולט במיוחד. צבעים עזים כמו צהוב, שחור, כתום ואדום משמשים כאינדיקטור להרתעה.

• ארסי לעומת רעיל: על רגל אחת – חיה ארסית מזריקה את החומר (שן, עוקץ), בעוד חיה רעילה מפרישה אותו דרך העור כשנוגעים בה או מנסים לטרוף אותה – לדוגמא קרפדה.

הדוגמה הטובה ביותר בארץ היא מחרוזן הטבעות. למרות שהוא תת-ארסי וקטן, צבעי השחור והצהוב הבוהקים שלו מצהירים בבירור: "אני מסוכן, כדאי לכם להתרחק".

חקיינות (מימיקה): המתחזים של עולם הזוחלים

האבולוציה יצרה פתרון גאוני לנחשים לא מסוכנים: להיראות כמו הגדולים והמפחידים.

• זעמן מטבעות: מחקה בדגמיו את הצפע המצוי.

• עין-חתול אדמדם : מחקה בדגמיו את האפעה המגוון.
  
  דוגמאות לנחשים שאינם מסוכנים לאדם המשתמשים במופע שמזכיר נחשים מסוכנים כדי להרתיע אויבים.